<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חנא בר ביזנא</h1>
<h2>דף מו:</h2>
וגרסי' בפ' לולב וערבה אמר רב יהוד' בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב שמיני ספק שביעי שביעי לסוכה ושמיני לברכה, ור' יוחנן אמר שמיני לזה [ולזה]. למיתב כ"ע לא פליגי דיתבינן וכי פליגי לברוכי מ"ד שביעי לסוכה ברוכי נמי מברכינן למ"ד שמיני לזה ולזה ברוכי לא מברכינן, אמר רב יוסף נקוט דר' יוחנן בידך דרב חנא בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעו בשמיני ספק שביעי מיתב יתיבן ברוכי לא בריכן. ומסקנא גמירי דמאפר קאתו, וזה היתה תחילת ישיבתן והיה להן לברך, ומכאן סמכו רבותינו כשחל ראש השנ' להיות בשבת ושבת דוחה התקיעה שלמחרת מברכין שהחיינו, ואע"ג דקיימא לן [מ"ז ע"ב] זמן אומרו אפילו בשוק היינו זמן דקבלת יום טוב שמקדשין על הכוס ואגב קידוש היום מכנסן נמי לשהחיינו, אבל אותה ברכה שאנו צריכין לברך ברכת שופר ושהחיינו הבאה בגלל מצות שופר ברכה זו של שהחיינו אינה תלויה אלא במצות שופר כמו אותה של נטילת לולב ביום ראשון, שאף כשחל יום ראשון בשבת ושבת דוחה לולב אפילו כן צריך לברך שהחיינו, ולמ"ד לולב יום אחד אעפ"כ צריך לברך על נטילת לולב למחרתו. מיהו זה אין צריך לראיה דכיון דיום שיני ספק הוא לראשון פשיטא שצריך לברך זו וזו, מיהו לעניין שופר דקדושה אחת היא שהרי נהגו שלא לברך שהחיינו ראש השנה בימי חול אין מברכין שהחיינו למחרת הילכך כשחל בשבת צריך לברך. נחזור לסוגיתינו [מ"ז ע"א] איכא דאמרי ברוכי כ"ע לא פליגי דלא מברכי כי פליגי למיתב, מ"ד שביעי לסוכה מיתב יתבינן ומ"ד שמיני לזה ולזה מיתב נמי לא יתבינן אמר רב יוסף נקוט דר' יוחנן לידך, דהא מרא דשמעתא מנו רב יהוד' בריה דרב שמואל בר שילת ורב יהוד' בריה דרב שמואל בר שילת שמיני ספק שביעי לבר מסוכה הוה יתיב. והנה יש שנוהגין כלישנא בתרא משום דקבלה היא דרוב איכא דאמרי שבתלמוד הוא עיקר, והנוהגין אומרין כי מה שכת' בספרים היל' יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן אינו מסדר הגמרא אלא מלשון הלכות גדולות ומר רב יהוד' כתב לדילן דאית לן לספיקא דשמיני איכא לספוקי בשביעי דבעי למיכל סעודתיה בסוכה דקיימא לן הילכת' יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן והוה ליה יומא טבא כן כתב. ולא כתב אלא דקיימא לן ומשמ' אע"פ שאין בפי' בספרי', וסומכין על איכא דאמרי חדא דמרה דשמעתא לא עביד כשמעתיה ונראה משום דקיימא לן כל היכי דפליגי רב ור' יוחנן הל' כר' יוחנן והא דאיצט' רב יוסף למימר נקוט דר' יוחנן בידך דפשיט' דהל' כר' יוחנן אלא משום דרב חנא בר ביזנא וכל גדולי הדור יתובי יתיבו ברוכי לא בריכו והא פלוגתא על לישנא בתרא, אפילו הכי סבר רב יוסף כיון דמרה דשמעתא גופיה הדר ביה וחוץ לסוכה יתיב ש"מ דסבירא ליה הל' כר' יוחנן וכלישנא בתרא, אי נמי סבירא ליה דהדר ביה רב לגבי ר' יוחנן, דה"ג בפ"א דתעניות [ב' ע"א] בגמרא דאין שואלין את הגשמים, דתנן ר' יהוד' אומר העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של חג האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר בי"ט הראשון של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר, ובגמרא [שם ד' ע"ב] ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר רב מתחיל במוספין ופוסק מנחה ערבית ושחרית וחוזר ומתחיל במוספין אמר להו שמואל פוקו אמרו ליה לאבא וכי מאחר שעשיתו קודש תעשנו חול וכו', עד רבה אמר כיון שהתחיל שוב אינו פוסק, וכן אמר רב ששת ואף רב הדר ביה, דאמר רב חננאל אמר רב מונה כ"א יום כדרך שמונה מר"ה ועד יום הכיפורים ומתחיל וכיון שהתחיל אינו פוסק, אלמא רב קבלה לאתקפתא דשמואל מכיון שעשינוהו קודש בתפילה שוב אין לנו לנהוג בו הפסקה דמחזי כאילו יום שמיני חולו של מועד אלא כיון שהתחיל בקדושה ויצא מכלל חול של שביעי שוב אינו פוסק והיאך יתכן לנהוג חובה של סוכה ביום שמיני משום ספק שביעי והוא מזכיר גשמים ועוד שצריך לברך בקידוש היום את יום שמיני חג העצרת הזה ואם באנו לחייבו בסוכה הרי מתכוין לישיבת מצות סוכה והישן בשמיני בסוכה נהי דאינו לוקה מ"מ תוספת מצוה נראת ואין לעשות חובה במקום שסותרי' זה את זה כגון הכא דמברך איום שמיני ומזכיר גבורות גשמים והוא יושב בסוכה היל' נראה דמשום הכי הדר ביה רב אף מישיבת סוכה כי היכי דהדר מהזכרה ולישנא קמא ליתא ואע"ג דרב חנא וכל גדולי הדור עשו כן לא סמכינן עלויה ורב אסי דהוי מבדיל מיומא טבא לחבריה כדאיתא בריש גמרא דמס' ביצה [ד' ע"ב] אע"ג דלעניין ביצה אזיל לחומרא דאמר נולדה בזה אסורה בזה דאפילו בשני ימים של גליות ספוקי מספקא ליה ואזיל לחומרא נ"ל דסבירא ליה דאין לישב בסוכה דישיבת סוכה קולא הוא ומראה בחובת ישיבתו בה כאילו הוא שביעי, ומה שהיה מבדיל מיומא טבא לחבריה כיון דמקדש נמי לא חייש דדבר דמשום מנהג עבדינן תרי יומי וליכא למיחש אבל יום שמיני עצרת שהוא מן התורה אין לנו לנהוג בו חומרא דאתי לידי קולא. ומיהו טעמו של היושבים י"ל כיון דתקינו שני ימים של גליות ושני ימים אנו נוהגין שמיני עצרת אם לא ישב בסוכה נמצא שעשינו הודאי ואין כאן ספק תשיעי משום שמיני מכיון שסוכה כל שבעה דאורייתא יאמרו כשם שאין ספק בסוכה כך אין ספק בשמיני ואתי לזלזולי בי"ט שני ומשום תוספת מצוה ליכא דכיון דקא מברכי' שהחיינו ויום שמיני חג הוכחה גדולה היא שאין חובה זו חובה גמורה וכוונת תוספת אלא משום דלא ליתי לזלזולי דהא עבדינן נמי הכירא בהזכרת גשמים. ורב חנא בר ביזנא היה דיין בפומבדיתא כדאיתא בנערה שנתפתתה [כתובות נ' ע"ב] דזן רב חנא בר ביזנא מטלטלי ואהדר רב נחמן לעובדא ובפ"א דבבא קמא [י"ב ע"א] דאגבי מן העבדים בפומבדיתא ואהדריה נמי מההיא.
<h2>דף נב:</h2>
רב חנא בר ביזנא כל דבריו מש"ר שמעון חסידא אמרינהו, כינור [ברכות ג' ע"ב] שהיה לו לדוד, ונוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים כדאיתא בהזהב [ב"מ נ"ט ע"א] ובפ' מציאת האשה [כתובות ס"ז ע"ב], ובפ"א דראש-השנה [י"ח ע"א] על ששה חדשים שלוחין יוצאין, ובגמרא ולפקו נמי אתמוז ואטבת דאמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא מאי דכתיב צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה וכו', ויש להזכיר ההיא דאמר ר' אליעז' בר צדוק [תענית י"ב ע"א] אני הייתי מבני סנאב בן בנימן וכו' עד ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו וכו', ובפרק החליל [סוכה נ"ב ע"ב] ויראני ה' ארבעה חרשים מאן נינהו ארבעה חרשים, אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ואליהו וכהן צדק. נראה לפר' משיח בן דוד על שם כל כלי יוצר עליך לא יצלח [ישעי' נ"ד י"ז], ובית המקדש יבנה בימיו ב"ב, וכן בימי משיח בן יוסף שבן דוד יחיהו [סוכה נ"ב ע"א] ואליהו ז"ל, לפי שנקרא התשבי שעל ידו נתישבה עיר בגלעד כדכתיב מתושבי גלעד [מלכים-א' י"ז] והרי כאילו בנאה, כהן צדק בתיבת נח. מתקיף לה ששת, וי"ס רב יוסף, אי הכי היינו דכתיב אלה הקרנות וכו' עד אמר אנא בהדי חנא בגדתא למה לי על כי רוב שמועותיו אגדות.
